<h1>ספר הנייר הלכ' מגילה ופורים</h1>
<h2>דף ב.</h2>
הגהה. בתלמוד ירושלמי אומר דכשחל פורים באחד בשבת דמתענין מע"ש. ובשאלתות דרב אחאי אומר כי בבבל היה יום השוק בע"ש ונמנעו מלהתענות בע"ש משום דרגילות הוא להאריך בשחר בתפילות ובתחנונים וסליחות ושלש עשרה מדות, וביציאתם מבית הכנסת כבר פסקה רגל מן השוק המביאין מיני מאכלים לשבת, וקבעו התענית בחמישי בשבת. ומעשה בא לפני רבינו משה באשה שהיתה צריכה לרכוב אחר השלטון בחמישי ושאלה את פיו אם תוכל להמתין להתענות עד למחר ע"ש. והשיב כי מאחר שקבעו הציבור להתענות בחמישי אין לפרוש מן הציבור כלל. וא"ר אעפ"י שאין זה לא מן התורה ולא מדברי סופרים אלא מנהג בעלמא, דמרדכי התענה בפסח כדכתיב ויעבור מרדכי ואמ' שעבר והתענה בי"ט ראשון של פסח, והא דכתיב דברי הצומות וזעקתם לא קאי אלא אדורו שהרי לא עבדינן זעקה מ"מ אין להקל לפרוש מן הציבור. ע"כ.
שדרו ממתיבתא דכל תקנה שיכול לעשות כדי שיקרא אותה בארבעה עשר יעשה, ואם אינו יכול לקוראה בי"ד קוראה מי"א עד י"ד ותו לא רק כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין אותה בחמשה עשר. וכל ריסתקי דמחוזא דסומכין מילא מן הכרכים נדון ככרך. ושושן הבירה אעפ"י שאינה מוקפת חומה קורין בט"ו הואיל ונעשה בו נס. ושדר רב עמרם דכפרים ועיירות גדולות וכרכין שאינן מוקפין חומה מימות יהושע שאסור לקראת המגילה ולקראת בתורה בפרשה ויבא עמלק ולהזכיר על הניסים בתפלה וברכת המזון רק ביום ארבעה עשר לבדו. וכרכין המוקפין קוראין בט"ו, וכן הלכה. והכי אמר רב עמרם אעפ"י שזמן מגלה בי"ד מ"מ תקנו חכמים לבני כפרים להקדים בי"ג להספיק מים ומזון לאחיהם שבכרכים, ומשם אנו למדין, אדם שאי איפשר לקרות בי"ד מפני אונס שנותנין לו דין כפרים לקרותה קודם י"ד. ומ"מ אל יקרא אותה ביחיד אלא בעשרה, דהכל מודים דשלא בזמנה בעשרה, והילכך יברך לפניה ולאחריה בקריאה בעשרה. ובפחות מעשרה אל יברך, לא לפניה ולא לאחריה, והבא בדרך לאחר י"ד קוראה בלא ברכה כקורא בתורה. וכן הלכה.
<h2>דף ג.</h2>
כהנים בעבודתן ולוים מדוכנן וישראל ממעמדן מבטלין למקרא מגילה. מכאן סמכו (על) [של] בית רבי שמבטלין תלמוד תורה למקרא מגילה.
<h2>דף ד.</h2>
ואילו כל הני חייבין בקריאת מגילה, כהנים לוים ישראלים, גרים ועבדים משוחררים, כהנים חללים, ממזרים, סריס אדם, סריס חמה, פצוע דכא, כרות שפכה, כולם חייבים, ומוציאים הרבים ידי חובתן. אנדרוגינוס מוציא את מינו, טומטום אפי' מינו אינו מוציא. נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאה וחייבין בשמיעה ואינן מוציאין אחרים ידי חובתן, שאף הם היו באותו ספק להשמיד ולאבד. ר' יונה אבוה דר' מנא היה מתכוין לקרותה בפני הנשים שבביתו ולהסבירן הנס.
פורים שאיקלע זמן קריאתה בשבת אין קורין את המגילה, גזירה שמא יעבירנו ד' אמות בר"ה, והיינו טעמא דשופר ולולב. אמנם דורשין בהלכות פורים ולא גזרינן שמא יעבירנו לראות דברי הנס. מגילה נקראת בי"א ובי"ב וי"ג ובי"ד ובט"ו לא פחות ולא יותר ומברך לפניה ולאחריה.
ה"ג. דמחייבינן למיקרי מגלה באורתא דתליסר נגהי ארבסר, ואע"ג דקרי ליה מאורתא אחייב למקרי בצפרא, שנ' א-להי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי. ונשים חייבות בשמיעת מקרא מגילה.
<h2>דף ה.</h2>
אמר רב מגילה בזמנה ביחיד ושלא בזמנה בעשרה. ורב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה, והלכה כרב אסי.
הגהה. לשון רבי' ש"י ועל מקרא מגילה אני אומר בין בעשרה בין אינו בעשרה צריך לברך ואחד מוציא כל השומעים, ורבותי חולקי' עלי' דאין צריך ומאן דקרי מיבעי ליה לכווני דעתיה, וכן, מאן דשמע. הגהה. ויחיד קורא המגילה במגילה בין הכתובים ובחומש מספקא ליה לר'.
הגהה. מגילה בזמנה רב אמר בעשרה, ושלא בזמנה אפילו ביחיד, ורב אסי או' אחד זה ואחד בעשרה. הוה עובדא וחש לה דרב אסי. ופסק רש"י דאעפ"י [כן] לא הדר ביה רב דא"כ הוה ליה למימר הדרי ביה. ואנן נהגינן כרב דהיכא דליכא עשרה קרינן ביחיד. וכן הלכה. אבל אי ליכא עשרה קוראה בלא ברכה כלל.
<h2>דף ה:</h2>
ומחייבינן למיכל ומשתה בפוריא ולחדויי ולאדויי קדושא בריך הוא ואסור למיתב ביה בתעניתא ולמספד בגויה. ושמחה ומשתה קבלו עליהם, י"ט לא קבלו, למיסר במלאכה, אם לא באתרא דלא נהיגי למיעבד עבידתא, דדברים המותרים ואחרים נהגו איסור אי אתה רשאי להתירה בפניהם. ועדיף יום פורים כיום מתן תורה.
ולא אמרי' הלל בפורי' לפי שאין או' הלל על נס שבחוצה לארץ, וקריאתה זו היא הלילא. ולעניין תחינות הכי אמר רב עמרם ריש מתיבתא, יורדים תנאין לפני גאון ואב ב"ד ואלופים וישיבה כולה ואמרי' דברי תחינות ומבקשים רחמים הרבה ונופלים על פניהם, שיפדנו ושיגאלנו הקב"ה ברחמיו ויוציאנו מצרה. וכן הלכה.
<h2>דף ז.</h2>
הגהה. קימו וקבל היהודים לשון יחיד שקבלו בלב שלם כאיש אחד, וכן ויחן שם ישראל בלב אחד בלי תרעומת. וכן איתא פר' ר' עקיבא הדר קבלו בימי אחשורוש דכתיב קיימו וקבלו קיימו מה שקבלו כבר אלמא דקבלה חדש הואי בימי אחשורוש הוא בסיני. הר"ר ברוך חיים ז"ל.
<h2>דף יד.</h2>
ולא אמרי' הלל בפורי' לפי שאין או' הלל על נס שבחוצה לארץ, וקריאתה זו היא הלילא. ולעניין תחינות הכי אמר רב עמרם ריש מתיבתא, יורדים תנאין לפני גאון ואב ב"ד ואלופים וישיבה כולה ואמרי' דברי תחינות ומבקשים רחמים הרבה ונופלים על פניהם, שיפדנו ושיגאלנו הקב"ה ברחמיו ויוציאנו מצרה. וכן הלכה.
<h2>דף יז.</h2>
והיכא דקרו ליה מסיפא לרישא לא נפיק ידי חובתיה, וצריך לקרותה כולה. ומגלה בין הכתובים לא יקראו אלא ביחיד, וצריך שיהא כתובה בספר ובדיו לאפוקי דיפתרא.
וכי קרי ליה מיבעי ליה לקרותה במגילה דכתיבא כהלכתא ומסרגלא. וכתיבא בדיותא ואשורית בספר ובדיו, ואי כתיבא קרא וקרי ליה תרגומא או איפכא לא נפיק דהיינו על פה.
הגהה. כתב הר"ר ברוך חיים ז"ל דמגילת הר"ר רבינו יהודה מקורביל היתה מוטעמת בטעמיה בלא נקודה. וגם רבינו או' כן שאין לחוש אם יש בה טעמים ואינה פסולה כלל בכך. עכ"ל. הגהה. פסק רבי משה דמגילה אינה צריכה עבוד לשמה אבל צריכה שירטוט. ע"כ.
<h2>דף יח:</h2>
ומאן דעייל בי כנישתא ואשכח ציבור דקרו חציה, לא לימא איקרי חציה מהכא לסופא והדר אשמע האי דלא שמעית בבי כנשתא אחרינא אלא ליקרייה מרישא לסופא. קראה סירוגין ומתנמנם לא יצא, ואם שהה כדי לגמור כולה אינו חוזר אלא למקום שפסק. והכי אמר רב נטרונאי גאון ריש מתיבתא. בהלל ובמגלה ובק"ש אם פסק ושהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר אלא למקום שפסק דהלכה כר' יוחנן דאמר שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום אחד יצא.
<h2>דף יט.</h2>
והיכא דחייטא בכיתנא פסולה, דנקראת ספר ונקראת איגרת שאם הטיל בה שלשה חוטי גידים כשירה. אמר רב נחמן בר יצחק ובלבד שיהא משולשלין. שירי התפר הלכה למשה מסיני.
הגהה. כתב רב היי גאון שמנהג בארץ ישראל לפושטה מכל וכל וכשיגמור חוזר וכורכה. ורבי' יצחק ארבלי ואבי הספר נהגו לפושטה כדברי ה"ג.
והכי אמר רב עמרם ריש מתיבתא הקורא את המגילה בצבור כורך וקורא כס"ת, ואינה פושטה כאגרת, שבשתי ישיבות ובית רבי' שבבבל ובכל מקומות ישראל קורין ופושטין אותם כאגרת. וכן הלכה.
<h2>דף יט:</h2>
הכל כשרין לקרות המגילה חוץ מחש"ק. זה הכלל כל מי שאינו מחויב בדבר אינו מוציא הרבים ידי חובתן.
<h2>דף כ:</h2>
כל הלילה כשרה למקרא מגילה עד עמוד השחר וכל היום כשר למקרא מגילה ולהלל ולתקיעת שופר ולנטילת לולב ולתפילת המוספין.
<h2>דף כא:</h2>
ומחייבינן לברוכי ברישא והדר קורא, ומאי מברך, על מקרא מגילה, ושעשה ניסים ושהחיינו. ר"ת אומר שגם ביום מברך שהחיינו דעיקר הנס הוא ביום. והכי או' רב עמרם דהכי נהגינן במתיבתא למימר בתר דקרא מגילה, בא"י אמ"ה הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתינו והמשלם גמול לכל אוייבי נפשינו בא"י הנפרע לעמו ישראל מכל אוייביהם הא-ל המושיע, ואומ' מזמורים ושירים. והכי אמר רבי' משה ריש מתיבתא דקחתים מעין ברכה דיליה, אגב דאמר הרב ריבנו חותם הנפרע לעמו. ומהו דתימ' נפרע מהם ולא הושיעם אותנו, הילכך נימרינהו לתרווייהו הנפרע לעמו ישראל והא-ל המושיע.
